לוגו זה לא מיתוג (ומה כן)

לוגו הוא הפנים של העסק. תעודת הזהות שלו. הדבר הראשון שרואים, ובטח שהוא חשוב. אבל הוא לא חזות הכל.

כמו שתעודת זהות לא באמת מספרת לכם מי האדם שעומד מולכם, גם לוגו לבד לא מספר מי העסק.

מותג זה בגדול כל מה שלקוח פוגש: הצבעים, האותיות, הצורות, המילים, ואפילו איך נראית הצעת המחיר ששלחתם במייל בשתיים בלילה. כשכל אלה מדברים באותה שפה, העסק נראה יציב ובטוח. וכשכל חומר נראה כאילו עיצבה אותו בת דודה אחרת… גם לוגו מצוין לא מציל את התמונה.

אז מה עוד צריך?

1. צבעים עם תפקיד

צבע ראשי אחד, צבע או שניים משלימים, וצבע רגוע לטקסט. כשלכל צבע יש תפקיד קבוע, לא צריך לפתוח דיון משפחתי מחדש בכל מודעה.

2. שני פונטים, לא עשרה

פונט אחד ללוגו ולכותרות, ופונט קריא לטקסט. אני יודעת, בדיוק עשיתם מנוי לספריית פונטים ובא לכם להשתמש בכולם… לא. שניים. זה בדיוק מה שגורם לחומרים להיראות כמו משפחה אחת ולא כמו שולחן מציאות בגמ"ח.

3. עוגן צורני

צורה, אייקון או דוגמה שחוזרים בכל החומרים, ושמאפשרים לזהות את העסק גם בלי לראות את הלוגו. במיתוג של איילת כהן, "מעגלי קסם", אייקון הלב מתוך הלוגו הפך לדוגמה שחוזרת בכל חומרי הפרסום. יחד עם צבעוניות אחידה והרבה מרווח לבן, כל כרטיס וכל מודעה מזוהים מיד, עוד לפני שקראו מילה.

4. מסר ברור ומלוטש

משפט מפתח שמלווה את העסק לאורך זמן. אצל אסתי רויטמן, פאנית שמעצבת בהתאמה אישית, הסלוגן "כל שערה קולעת" הפך לעוגן של כל המהלך. שלוש מילים שמסבירות את רמת הדיוק, וכל חומר חדש נשען עליהן. (ותודו שזה גם משפט שנשאר בראש.)

5. עקביות, עקביות, ו… ניחשתם

הרכיב הכי משעמם והכי חשוב. מותג נבנה מהפעם העשירית שרואים אותו, לא מהראשונה. מסמך הנחיות פשוט, עם הצבעים, הפונטים ומה מותר ומה לא, שומר על השפה גם כשמישהו אחר מעצב לכם מודעה או מדפיס שלט ברגע האחרון.

בדיקה של חמש דקות על שולחן המטבח

תניחו אחד ליד השני חמישה חומרים של העסק: כרטיס ביקור, מודעה, הזמנה, דף מהאתר והשלט. עכשיו תכסו את הלוגו ביד. הייתם מזהים שכולם שייכים לאותו עסק? אם כן, כל הכבוד! ואם לא… הבעיה כנראה לא בלוגו 🙂

טיפ לעסקים בטוחים: לוגו הוא נקודת ההתחלה, לא כל הסיפור. שפה עיצובית שלמה, שמורכבת מצבעים, צורות ופונטים ומכללי עשה ואל תעשה, היא זו שיוצרת את המותג המלא.

ואם בא לכם שמישהי תסתכל על זה איתכם מבחוץ, אני כאן 🙂