יש עסקים שמגיעים אליי אחרי שכבר הבינו שמיתוג זה תהליך. הם באים עם שאלות, עם סקרנות, ועם מוכנות לחפור יחד. ויש כאלה שמתקשרים ואומרים: "הי, אני צריכה רק לוגו. משהו פשוט, לא מסובך, אפשר עד יום חמישי?"
ואני מבינה אותם, הרצון שלהם עושה שכל. הרי הלוגו הוא הדבר הכי נראה בעסק, הוא על השלט, על הכרטיס, בחתימה של המייל. רק שתכלס, לוגו הוא הסוף של הסיפור ולא ההתחלה שלו. הוא סיכום של החלטות: למי פונים, מה מבטיחים, איך רוצים שירגישו. ואם ההחלטות האלה עוד לא התקבלו… יוצא ניחוש. ניחוש יפה, מעוצב, אפילו בצבעים מהממים. אבל ניחוש.
החדשות הטובות: את רוב העבודה הזו אפשר להתחיל לבד. כוס קפה, דף ריק, חצי שעה שהילדים ישנים (אני יודעת, אני יודעת… נגיד רבע שעה :)), וחמש שאלות:
1. מי הלקוח, ומה עובר עליו כשהוא מחפש אתכם?
לא "נשים בגילאי 25 עד 45". זה לא לקוח, זה סקר. תחשבו על רגע אמיתי: אמא שדואגת לילד שלה ומתלבטת אם להרים טלפון. כלה שבודקת שלוש אפשרויות בערב אחד. בעלת עסק שמרגישה שהיא נראית קטנה ממה שהיא באמת. ברגע הזה מחליטים, וכל המיתוג צריך לדבר בדיוק אל הרגע הזה.
2. מה אתם נותנים שאחרים לא?
ופה אני מבקשת: בלי "שירות אישי" ובלי "מקצועיות". כולם כותבים את זה, כולל המכולת השכונתית 🙂 נסו להיזכר מה לקוחות מספרים עליכם, במילים שלהם. שם בדרך כלל מתחבא הדבר האמיתי.
3. מה הלקוח צריך להרגיש?
ביטחון? רוגע? התרגשות? יוקרה? מותר לבחור שתיים, לא שש. מהבחירה הזו ייגזרו אחר כך הצבעים, האותיות והמילים.
4. מה אתם לא?
השאלה שהכי מדלגים עליה, ודווקא היא מחדדת הכי הרבה. אם אתם לא "זול ומהיר", אל תיראו ככה. אם אתם לא "קר ומוסדי", אל תדברו ככה. לפעמים לדעת מה לא, זה חצי מהדרך.
5. איפה העסק יהיה בעוד שלוש שנים, בעז"ה?
עוד שירות, קהל חדש, אולי עובדת או שתיים. מיתוג שנבנה רק בשביל היום, ייעשה קטן על העסק מהר מאוד. כמו לקנות לילד נעליים במידה המדויקת שלו… בדיוק עד הפסח.
ואיך זה נראה אצלי בסטודיו?
בתיה לאנג, מאבחנת דידקטית ומאמנת הורים, עבדה עם מאות ילדים לפני שהתחלנו לבנות את המותג שלה. היו הרבה שיחות. הרבה חפירה. ואז עלתה תובנה אחת שחזרה שוב ושוב: בלב כל קושי התנהגותי מסתתר ילד שרוצה להצליח, והורה שמחפש איך להגיע אליו.
רק כשהתובנה הזו הייתה ברורה, הכל הסתדר. נולד השם "מרכז חלון", כלומר לפתוח צוהר ולראות את הילד מחדש. אחריו הגיע הסלוגן "צוהר לנפש. מפתח ללמידה", ורק בסוף האלמנט הגרפי קיבל צורה. כשהתהליך בנוי נכון, העיצוב מדבר אותו תכלס בצורה ברורה ומדויקת. כזו שיוצרת 'עסק בטוח' :)))
אז הכלל שלי הוא: שם, לוגו וצבעים נגזרים מהתשובות. לא הפוך.
טיפ לעסקים בטוחים: כתבו שלוש שורות לכל אחת מחמש השאלות. איפה שהתשובה יוצאת כללית מדי, שם בדיוק כדאי לעצור ולחשוב עוד קצת. (הקפה כבר התקרר? זה סימן שעבדתם טוב.)
ואם בא לכם שמישהי תסתכל על זה איתכם מבחוץ, אני כאן 🙂